בשנים האחרונות המציאות העסקית מאופיינת באי־ודאות מתמשכת. שווקים משתנים, טכנולוגיות חדשות ומשברים גלובליים מייצרים סביבה בלתי צפויה שבה מנהלים ועובדים נדרשים לפעול. בנוסף, אירועים דרמטיים דוגמת מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב־7.10 ממחישים עד כמה היכולת להוביל במציאות לא יציבה אינה מותרות – אלא תנאי הכרחי להמשך תפקוד מיטבי של ארגונים.

במציאות כזו מנהיגות נבחנת לא רק ביכולת לייצר תוצאות עסקיות, אלא גם ביכולת ליצור "איים של וודאות" עבור אנשים. מקומות שבהם העובדים חשים יציבות, משמעות וכיוון – גם כשבחוץ המים סוערים.

כיצד עושים זאת בפועל? ניתן להיעזר במודל בן ארבעה רכיבים:

​

1. חיזוק תחושת משמעות
כאשר הסביבה חיצונית מתערערת, חשוב להזכיר לאנשים למה הם עושים את מה שהם עושים. מנהיגות שמצליחה לחבר עובדים לתכלית רחבה – תרומה ללקוחות, לקהילה או למשימה הלאומית – מאפשרת להם למצוא עוגן פנימי שמעבר ליעדים משתנים.

​

2. בניית לכידות צוותית
אי־ודאות מחדדת את החשיבות של עבודת צוות. כשעובדים יודעים שהם חלק מקבוצה מלוכדת, רמת החוסן שלהם עולה. מנהיגים יכולים לטפח זאת באמצעות תקשורת פתוחה, שיתוף בהחלטות, חיזוק אמון הדדי ויצירת תרבות של "אנחנו ביחד".

​

3. יצירת בהירות
בכל מצב של עמימות, חוסר מידע מוליד חרדה. תפקיד המנהיג הוא לאו דווקא לספק תשובות לכל דבר, אלא לייצר בהירות על מה שכן ידוע: סדרי עדיפויות, תהליכים, תחומי אחריות. גם אמירה ברורה על מה עדיין לא יודעים עדיפה על שתיקה – היא משדרת יושרה ומונעת פרשנויות מיותרות.

​

4. חיזוק תחושת מסוגלות
לבסוף, מנהיגים צריכים לחזק את תחושת היכולת של הצוות להתמודד עם האתגרים. זה נעשה באמצעות מתן משוב חיובי, פיתוח מיומנויות, העצמת הצלחות קטנות ומתן אחריות אמיתית. מסוגלות היא הדלק שמניע אנשים להמשיך גם כשהקרקע רועדת.

לסיכום
מנהיגות במצבי חוסר וודאות אינה עוסקת בהבטחה ש"הכול יהיה בסדר", אלא ביצירת אותם איים של וודאות שמאפשרים לאנשים להמשיך לנוע קדימה. מנהיג שיודע לחבר למשמעות, לבנות לכידות, לייצר בהירות ולחזק מסוגלות – יוצר מרחב שבו אנשים יכולים לשגשג גם במציאות המשתנה ביותר.